יום תרועה

ראש החודש השביעי, יום תרועה, עומד לפתחנו. זו התרועה המקדמת את בוא המלך (ע' שמות "ט 13, 19, כ' 15, ויקרא כ"ג 23). במעמד הר סיני עם ישראל, כ"ממלכה", הכיר לראשונה במלכו (ע' שמות י"ט 6, 8).

כָּל-הָעַמִּים, תִּקְעוּ-כָף;    הָרִיעוּ לֵאלֹהִים, בְּקוֹל רִנָּה.
ג  כִּי-יְהוָה עֶלְיוֹן נוֹרָא;    מֶלֶךְ גָּדוֹל, עַל-כָּל-הָאָרֶץ.
ד  יַדְבֵּר עַמִּים תַּחְתֵּינוּ;    וּלְאֻמִּים, תַּחַת רַגְלֵינוּ.
ה  יִבְחַר-לָנוּ אֶת-נַחֲלָתֵנוּ;    אֶת גְּאוֹן יַעֲקֹב אֲשֶׁר-אָהֵב סֶלָה.
ו  עָלָה אֱלֹהִים, בִּתְרוּעָה;    יְהוָה, בְּקוֹל שׁוֹפָר.
ז  זַמְּרוּ אֱלֹהִים זַמֵּרוּ;    זַמְּרוּ לְמַלְכֵּנוּ זַמֵּרוּ.
ח  כִּי מֶלֶךְ כָּל-הָאָרֶץ אֱלֹהִים--    זַמְּרוּ מַשְׂכִּיל.
ט  מָלַךְ אֱלֹהִים, עַל-גּוֹיִם;    אֱלֹהִים, יָשַׁב עַל-כִּסֵּא קָדְשׁוֹ.
י  נְדִיבֵי עַמִּים, נֶאֱסָפוּ--    עַם, אֱלֹהֵי אַבְרָהָם:
כִּי לֵאלֹהִים, מָגִנֵּי-אֶרֶץ--    מְאֹד נַעֲלָה (תהילים מ"ז 2-10 הדגשות שלי).

בהיזכרנו ובהזכירנו את הכתרת מלכנו, כפי שחוו זאת אבותינו, אנו מפנים מבט גם לעבר העתיד ומכוונים את ליבותינו לאירוע שיבתו. בתור "מגיני הארץ המאד נעלה" אנחנו מאמצים אל ליבנו גם את הנאמר באל האפסיים ג' 9, 10 על "תָּכְנִית הַסּוֹד אֲשֶׁר הָיָה צָפוּן מֵעוֹלָמִים בֵּאלֹהִים בּוֹרֵא הַכֹּל. וכָךְ בְּאֶמְצָעוּת הַקְּהִלָּה [קהל עדת ישראל] תִּוָּדַע עַתָּה לָרָשֻׁיּוֹת וְלַמֶּמְשָׁלוֹת שֶׁבַּשָּׁמַיִם חָכְמַת אֱלֹהִים הָעֲתִירָה".

בפרשת ניצבים, אותה קוראים בשבת זו (ובשתיים שאחריה), נאמר ששמיים וארץ יעידו נגד עם ישראל אם הוא יבכר את הקללה והמוות על פני הברכה והחיים. כמה נפלא שכעת, בשל הגאולה והכפרה שהוענקו לנו, יש לנו, לבני "עדת" ישראל, היכולת להיות לא רק "מגיני הארץ" על ידי כך שאנו מעידים לה ועליה על בחירתנו בחיים, אלא גם לתת עדות בשמיים לָרָשֻׁיּוֹת וְלַמֶּמְשָׁלוֹת.. על חָכְמַת אֱלֹהִים הָעֲתִירָה, ובכך להפוך על פיו את כתב האישום נגד אבותינו עליו העידו שמיים וארץ.