סוכה – סוכות סמל - אירוע – זמן – מקום

הכיצד הפכו מספר כלונסאות ויריעות בד, קירות  לכאורה, ואסופת ענפים המשמשת תקרה לסמל המציין אירוע בעל חשיבות היסטורית אדירה ותזכורת לאחר, העתיד להביא את העידן הנוכחי לקצו כאשר, בנוסף, סמל זה 'מגדיר' את הנפשות הפועלות באירועים הללו?

נתחיל מהסוף. בתהילים, מזמור קל"ט 13 נאמר: "תסוכני בבטן אמי". דהיינו, סוככת עלי (אלוהים) ברחמה של אמי ושם בניתני כסוכה. מזמור ל"ט 4-5 מאשר את דבר היותנו יצורים חלשים ובני חלוף, ומכאן ההשוואה לסוכה.

הבה נערוך 'מסע' אל הסוכה ואל סוכות, ולבסוף נסכם את אשר נעלה ב'חכתנו'. אולם קודם כל חובה להדגיש שהסוכה המקורית, כפי שהוקמה בשעתו במדבר הייתה שונה בתכלית מהמבנה המסורתי המוכר לנו. מעגל אבנים ציין את השטח שבמרכזו העמידו עמוד אבן או עץ כשמעליו נפרסה יריעת עור שחיפתה על השטח, בדומה לאוהל (לפחות נראה שכך היו פני הדברים בחנייה רבת השנים בקדש ברנע).

טעם הציווי לישיבה "בסוכות שבעת ימים... כי בסוכות הושבתי את בני ישראל בהוציאי אותם מארץ מצרים" (ויקרא כ"ג 42-43), הוא למען ידעו הדורות העתידיים את אשר חולל ה' למען עמו.

אולם כאן מתבקשת שאלה. אלוהים עשה רבות ונצורות למען ישראל במדבר: הפליא בניסים, באותות ומופתים כדי להושיע, להגן ולכלכל את עמו, מדוע נבחרה דווקא הסוכה להנציח את חוויות המדבר?  זאת ועוד, הסוכה מעצם טבעה אינה מהווה מקום מסתור והגנה בטוח, ואף על פי כן נאמר בעמוס ט' 8-12:

"הנה עיני אדוני ה' בממלכה החטאה והשמדתי אותה מעל פני האדמה, אפס לא השמד אשמיד את בית יעקב נאום ה'. כי הנה אנוכי מצווה והניעותי את בית ישראל כאשר ינוע בכברה ולא ייפול צרור ארץ. בחרב ימותו כל חטאי עמי האומרים, 'לא תגיש ותקדים בעדנו הרעה.' ביום ההוא אקים את סוכת דוד הנופלת וגדרתי את פרציהן והריסותיו אקים ובניתיה כימי עולם, למען יירשו את שארית אדום וכל הגויים אשר נקרא שמי עליהם, נאום ה' עושה זאת" (הדגשה שלי).

תקופה לא קלה מתוארת כאן - משפט החורץ את דינם של החוטאים מקרב עם ישראל. והנה, ממש "ביום ההוא" מקים ה' את... סוכת דוד... הנופלת. בהקשר זה מעניין הפועל "נופלת" המשמש בו זמנית גם מעין תואר הפועל. נראה שמדובר בפעולה מתמשכת שקשורה מן הסתם להיות האדם דמוי-סוכה, וזו אינה חדלה ליפול עד למועד בו מקים אותה ה' (על כל חלקיה, דהיינו מרכיביה האנושיים), כנאמר לעיל.

הדברים הללו, מעמוס פרק ט' מצוטטים במעשי השליחים פרק ט"ו פסוקים 16-17, אם כי בגרסה מעט שונה. נאמר שם: "אחרי כן אשוב ואקים את סוכת דוד הנופלת והריסותיה אקים ובניתיה למען ידרשו את ה' שארית אדם וכל הגויים אשר נקרא שמי עליהם, נאום ה' עושה כל אלה". תחת "ירשו את שארית אדום" מופיע, "ידרשו את ה' שארית אדם". על אף שניתן להסביר בקלות את הסיבה להבדלים בין "יירשו" ל"ידרשו" ובין "אדום" ל"אדם", נראה שמעבר להסבר הפשטני ניתן לראות בהבדל שבין שתי הגרסאות  את ההתפתחות וההתרחבות הצפויה של תוכנית אלוהים, מן המקומי לעבר הכלל-עולמי.

הבה נתעכב על המושג "סוכה" בהקשר זה (כפי שהוא מופיע בשתי המובאות). מדוע לא "מקדש דוד", "משכן דוד" או "בית דוד"? מדוע דווקא הסוכה זוכה לסמל את כינונה של מלכות אלוהים?

נבואת ישעיהו (ב' 2-4 וכן במיכה ד' 2) מתארת את אחד השיאים אליהם מכוונים כל כתבי התנ"ך: "והיה באחרית הימים נכון יהיה הר בית בראש ההרים ונישא מגבעות ונהרו אליו כל גויים. והלכו עמים רבים ואמרו, 'לכו ונעלה אל הר ה' אל בית אלוהי יעקב ויורנו מדרכיו ונלכה באורחותיו, כי מציון תצא תורה ודבר ה' מירושלים".

באותו יום גדול, אליו אנו נושאים עינינו, מה מוטל על הגויים לעשות? "והיה כל אשר נותר מכל הגויים הבאים על ירושלים ועלו מדי שנה בשנה להשתחוות למלך ה' צבאות ולחוג את חג הסוכות" (זכריה י"ד 16 הדגשה שלי), כאשר המפר ציווי זה צפוי לענישה חמורה של בצורת ומגפה.

רבים מאמינים שלידת המשיח חלה בתקופת חג הסוכות וכיוון שלא כמו חגי האביב, שכבר נתמלאו בביאתו הראשונה של ישוע ומיד אחריה, התגשמותו המלאה של חג הסוכות עדיין לא התרחשה. האם ייתכן ושיבתו של ישוע תחול במועד זה? כאשר נאמר בהתגלות כ"א 3, "הנה משכן האלוהים עם בני אדם וישכון עמהם; המה יהיו לו לעם והוא האלוהים יהיה עמהם", האם הכוונה היא לסוכות? שכן "משכן" ו"ישכון", כפי שהם מופיעים בקטע זה במקור היווני, מצוינים באמצעות המונח בעל המקור השמי - "סכיי-ניי" - שפירושה מבנה עשוי ענפים ירוקים, עורות או חומרים אחרים. מעניין במיוחד הוא ההקשר בו מופיע הפסוק הנ"ל - לאחר כינונם של ה"שמיים החדשים", ה"ארץ החדשה" וגם של "ירושלים החדשה היורדת מן השמיים מאת אלוהים" (פסוקים 1,2), אירועים המתרחשים לא לפני ש"השמים בשאון יחלפו והיסודות יבערו ויתפרקו והארץ והמעשים אשר עליה" (אגרת פטרוס ב' ג' 10). והנה, גם לאחר תהפוכות בסדר גודל מעין זה, מה שאינו חולף הוא חג הסוכות ואתו הסוכה. מן הסתם גם שורת האירועים הבאה אינה מקרית: יעקב, בשובו לארץ ישראל מארם ולאחר פגישתו עם אחיו עשו, מקים סוכות וכך גם קורא למקום (בראשית ל"ג 17); המקום הראשון אליו הגיעו בני ישראל אחרי חציית ים סוף נקרא סוכות (שמות י"ג 20); שני בתי המקדש נחנכו בסוכות (מלכים א' ח' 2, 65, נחמיה 8). ובכן, סוכות, על שלל גווניו (וגווניה), הוא/היא הם/הן סמל להתחלה חדשה.

זוכרים את אשר קראנו בפתח דברנו, במזמור קל"ט 13: "תסוכני בבטן אמי"?  במזמור כ"ז 5 נאמר: "כי יצפנני בסוכה [בסוכו/סוכתו] ביום רעה..." כלומר גם לאלוהים עצמו "סוכה", וזו מהווה מקום מפלט (עבורנו) "ביום רעה".

כיצד ניתן, אפוא,  לסכם סקירה זו ועל מה היא באה להצביע?

אני ותהליך היווצרותי... נמשלים לסוכה. התזכורת לניסי המדבר - לאספקה הפלאית ולהגנה מאת אלוהים - מסתכמת ב... ישיבה בסוכה. תקומת מלכות אלוהים 'מתנקזת' לכדי... סוכה. שיבתו של המשיח היא ב... סוכות, ונראה שהוא עצמו בוחר לשכון עמנו ב... סוכה. העמים מוקירים את מלכות אלוהים ב... סוכות, וזאת שעה שהשמיים החדשים, הארץ החדשה וירושלים החדשה כבר 'עומדים' על תילם.

האם יש בדימוי הסוכה ובחג הסוכות משום הצצה אל עולמו של הקדוש ברוך הוא ומבט על השקפתו שלו, שעה שמבנה חלש ורעוע מסמל את ברואיו, אך גם את מקום משכנו בבואו לדור בקרב בני אדם במועד החגיגה הנסובה סביב אותו מבנה מט ליפול (חג הסוכות)? וזאת מבלי שהזכרנו את היות סוכות מועד הולדת המשיח ואת הקשרו של המועד ושל הסוכה לשובו המיוחל בשיא ההיסטוריה האנושית.

 סקירה זו לא תהיה שלימה מבלי שנקרא את הנאמר בישעיהו ד' פסוקים -62: ב בַּיּוֹם הַהוּא, יִהְיֶה צֶמַח יְהוָה, לִצְבִי, וּלְכָבוֹד; וּפְרִי הָאָרֶץ לְגָאוֹן וּלְתִפְאֶרֶת, לִפְלֵיטַת יִשְׂרָאֵל.  ג וְהָיָה הַנִּשְׁאָר בְּצִיּוֹן, וְהַנּוֹתָר בִּירוּשָׁלִַם--קָדוֹשׁ, יֵאָמֶר לוֹ:  כָּל-הַכָּתוּב לַחַיִּים, בִּירוּשָׁלִָם.  ד אִם רָחַץ אֲדֹנָי, אֵת צֹאַת בְּנוֹת-צִיּוֹן, וְאֶת-דְּמֵי יְרוּשָׁלִַם, יָדִיחַ מִקִּרְבָּהּ--בְּרוּחַ מִשְׁפָּט, וּבְרוּחַ בָּעֵר.  ה וּבָרָא יְהוָה עַל כָּל-מְכוֹן הַר-צִיּוֹן וְעַל-מִקְרָאֶהָ, עָנָן יוֹמָם וְעָשָׁן, וְנֹגַהּ אֵשׁ לֶהָבָה, לָיְלָה:  כִּי עַל-כָּל-כָּבוֹד, חֻפָּה.  ו וְסֻכָּה תִּהְיֶה לְצֵל-יוֹמָם, מֵחֹרֶב; וּלְמַחְסֶה, וּלְמִסְתּוֹר, מִזֶּרֶם, וּמִמָּטָר. 

ושוב, האם הדברים הללו מרמזים על הקשר שבין הסוכה ל"חופת החתונה", כלומר למועד בו נושא המשיח את כלתו, אירוע וזמן המציינים את שיבתו על מנת לשכון בקרב עמו?

הערה: נראה שהסוכה חדלה להתקיים ב"יום השמיני" הנקרא "שמיני עצרת". "בסוכות תשבו שבעת ימים" נאמר בויקרא כ"ג 42, כאשר היום השמיני, ולא השביעי, הוא מקרא הקודש (פסוק 36). דווקא ביום השבתון הקדוש הזה לא יושבים עוד בסוכה. אם נרחיב את המבט ונמיר את היום באלף שנים, אזי ה"יום השמיני" הוא שמסמל את "עידן הנצח" בו לא נדור יותר ב"סוכה" בת החלוף.